תורת היחסים – הבלוג של דוניצה תקשורת

איזה מקום תופס האימייל בחיינו? מדי בוקר, כל אחד מאיתנו פותח את תיבת הדואר שלו ועובר על המסרונים התקשורתיים החשובים שנשלחו אליו. אנחנו כמעט ולא זוכרים עוד איך משתמשים בדואר (זה האמיתי, עם הצבי האדום ותורות ארוכים בסניף המקומי). איך מתקשר האימייל לשימוש ההולך וגובר במדיה החברתית? ומי תופס יותר מעמד בקרב ציבור המשתמשים?

מחקר חדש של MarketingShepra מדווח כי 23% מהמשווקים דרך הדואר האלקטרוני (אלה המוכרים יותר לציבור בתור המעצבנים שממלאים לכם את התיבה בדואר-זבל) מרגישים שהם בתחרות קיומית קשה עם הרשתות החברתיות – על תשומת לב הגולשים ועל חיבתם. שאר הנשאלים  -  71% ממפיצי הג'אנק מייל – מאמינים שתחרות ממשית בינם לבין הרשתות החברתיות תגיע ותתממש רק בהמשך שנת 2010. מישהו צריך לתפוס שיחה עם אחד ממפיצי הג'אנק הללו,ולהסביר לו באריכות סבלנית (שאינה משתמעת לשתי פנים) שאין באמת שום ת-ח-ר-ו-ת. הרשתות החברתיות הם ליגה אחרת לגמרי. הפעם האחרונה שמישהו קיבל ספאם-מייל ובאמת האמין שמי שכתב אותו היא אישה נוצריה טובה המוכרת תרופות בזול (כדי לכלכל את ילדיה היתומים המאומצים מאפריקה) – הייתה בערך בשנת 2000. השאלות היותר מעניינות שנושא זה מעלות, אינן שאלות שיווקיות בעיניי, אלא שאלות מהותיות יותר: כיצד משפיע השימוש במדיה חברתית (כתופעה פופולרית שהולכת ומתרחבת) – על השימוש שלנו במיילים? האם מי שמצ'וטט באופן קבוע באתרים חברתיים, יחוש צורך פוחת לשלוח מיילים כאמצעי תקשורת מקוון?

לפי המחקר, הדואר האלקטרוני היה ונשאר אמצעי התקשורת המועדף על הגולשים באינטרנט. 71% מהנשאלים הצהירו שהם מעדיפים לתקשר עם חבריהם ובני משפחתם דרך האימייל, מאשר לתקשר עימם ברשתות החברתיות – בעוד שרק 29% מעדיפים לצ'וטט באתרים החברתיים במקום.

המחקר על מייל, מדיה חברתית והפקטור המפתיע: סמס

הנתונים אמנם חותכים למדי ומדברים בשם עצמם, אולם לי יש תיאוריה בנוגע אליהם: אנשים אוהבים להיות קשים להשגה. פלוני-אלמוני, מעדיף לדבר עם החברים שלו וההורים שלו בשלט-רחוק. מיילים, משרתים בדיוק את המטרה הזו. מדובר במסר מרוכז ומהיר, שמגיע ליעדו, ולא מצריך זמינות מוגברת ומיידית כדי לענות על המסרים בחזרה. בצורה זו, פלוני שלנו, יכול לכתוב דרישת שלום חמה להוריו – ולהעלם להם למספר ימים תוך שיטען אחר כך "שלא קרא את המייל תשובה שלהם עד אותו הרגע", ולכן הוא מגיב רק עכשיו. ברשתות חברתיות, לעומת זאת, בדרך כלל יכולים אותם הורים לראות שבנם מקוון. איך יוכל פלוני-אלמוני לטעון שלא קרא את מסרי התקשורת המיידיים שלהם? יש להם הוכחה, והם יכולים לבוא בדרישות. במילים אחרות: מיילים הם שיטת תקשורת מקוונת הרבה פחות דורשנית במאמצי התקשור שלה, והיא נותנת למשתמש בהם שקט יחסי, ויכולת להיות קשה להשגה, תוך ברירת צעדיו העתידיים. ברשתות החברתיות לעומת זאת, זה כמו טלפון סלולרי, שמשאיר אותך זמין כל הזמן – ואפילו מצהיר, אני פה, ואין לי שום יכולת להתחמק מכם. האימייל מול הרשתות החברתיות – הוא כמו הטלפון הקווי, מול הסלולרי. האחד – נוח ושומר על זכות השתיקה לאיטיות, והשני – חושפני ומסגיר נוכחות, תוך שהוא דורש את תשומת הלב הראויה.

אז לפי כל הנתונים האמורים, האימייל הוא המלך הבלתי מעורער של עולם התקשורת הטקסטואלית הבין-אישית. אולם, המחקר מוסיף ומפרסם גורם נוסף, שהולך וצובר תאוצה בתחרות מול המייל ולא ניתן לזלזל בו. הדבר היחיד שמאיים על מעמדו האיתן של האימייל באצולה הקיברנטית הוא אקט שליחת ההודעות מיידיות: או במילים אחרות, ה- אס.אם.אס.
המחקר מצא כי כאשר 52% מהנשאלים, אכן מעדיפים עדיין שימוש באימייל לשם תקשורת עם חברים ובני משפחה – 48% הנותרים במחקר מעדיפים לתקשר בהודעות אסמס. כמעט פיפטי-פיפטי…

מה כל המחקר הזה אומר לנו בעצם על מקומה של המדיה החברתית? מן הסתם, האתרים החברתיים כפייסבוק, טוויטר ויוטיוב ממשיכים לשמור על מקומם כאמצעי תקשורת עצומים בהיקף שלהם  ובאימפקט שיוצרים על חיינו. הם מגדירים מהפכה תקשורתית וחברתית עצומה, ולדעתי לאורך הזמן גם יותירו חותם גדול מאוד בדור הנוכחי שלנו. אולם, כפי שניתן לראות, צריך לדעת לסווג את מיקומן של הרשתות החברתיות במקום הראוי: זמינות, אך לא בכל מחיר. במילים אחרות: אם אתה משווק את עצמך דרך האינטרנט, ומשתמש במדיה החברתית כאמצעי שיווקי – קח בחשבון שהאדם אליו אתה פונה, ככל שישמח לשתף פעולה וללמוד יותר על המוצר שלך (ומן הסתם יעדיף אותך על ג'אנקמייל בכל יום) – לא תמיד היה רוצה להיות זמין במאת האחוזים. לא כל מי שתפנה אליו – בוחר להיות זמין בכל עת, עבורך, ועבור אחרים. לפעמים, הוא סתם רוצה להסתכל על תמונות וסרטונים בלי שאף אחד ירצה תגובה מיידית ממנו….

שתף אותי

המספרים שמגיעים מארה"ב מדאיגים: מתחילת 2008, כך מדווח האתר Paper Cuts, העוקב אחר פיטורים ומיזוגים בתקשורת האמריקנית, למעלה מ-30 אלף עיתונאים עזבו את התעשייה. הצצה מקרוב יותר אל הקלחת הישראלית, מגלה תמונה לא פחות קשה: רשתות מגזינים שלמות קורסות, עיתונים מתאדים, ועיתונאים מהשורה נדחקים החוצה אל העולם הקר והמנוכר, ואלה שנשארים בתוך המערכת נאלצים לעתים לשאת בהרבה מיותר מכובע אחד.

עולים ליוטיוב. כל אחד יכול? Image by Kevin Dooley under Creative Commons license

מהצד השני, מוצאים עצמם רבים ניזונים באופן סדיר משלל אמצעי תקשורת מקוונים ומבלים חלקים גדלים והולכים של זמנם בזירות הרשתות החברתיות, כשהם מסתמכים על 'אחיהם' ו'אחיותיהם' לרשת במהלכי קבלת החלטות במגוון גדול של נושאים. סקר של TNS טלסקר, הציב לא מכבר את רף משתמשי הרשתות החברתיות על 1.8 מיליון ישראלים, כמחצית הגולשים הישראלים ברשת היום. כ-1.5 מיליון משתתפים בפורומים או בקבוצות דיון, כ-1 מיליון קוראים או כותבים בלוגים, כ-2 מיליון סבורים שאמינות המלצות הגולשים גבוהה יותר מאמינות פרסומות. על פי חברת המדידה העולמית נילסן, שיווק באמצעות רשתות חברתיות – בראשן טוויטר, אך גם פייסבוק ודומיו – נהפכת לשיטת השיווק המשפיעה ביותר על עמדות הצרכנים: המלצה שיקבל צרכן מחברו ברשת חברתית תהיה בעלת משקל גבוה יותר מאשר כל פרסומת שאליה ייחשף.

(המשך…)

שתף אותי

הזירה השיווקית משתנה מול עינינו. וזה קורה מהר מהצפוי. מי שמתעקש להתעלם מהמציאות ומחפש אסמכתאות מחקריות/מדעיות יותר למה שקורה מסביב לו מוזמן להציץ במחקר הטרי טרי של החבר'ה מחברת המחקר Forrester, שנותן על ציר זמן של חמש שנים קדימה את התחזית שלה לזירת הפרסום האינטראקטיבי.

בתקופת שפל ומיתון, אומר הדו"ח (המבוסס על מחקר בשוק האמריקני), אנשי השיווק למדו על בשרם כי שיווק אינטראקטיבי אפקטיבי יותר וכי פרסום אפקטיבי פחות – אם מסתכלים על הדולרים המושקעים בכל אחד מהתחומים. נכון שתקציבי האון ליין הצטמצמו יחד עם כל השוק, אבל, הם הצטמצמו פחות מאשר תקציבי פעילות שיווקית אחרת. מסתבר ששישה מתוך כל עשרה אנשי שיווק שנדגמו במחקר, הסכימו עם הקביעה ש"אנו נעלה את התקציבים שלנו לפעילות אינטראקטיבית על ידי העברת הכסף מפעילויות שיווקיות מסורתיות". זאת ועוד: למעלה ממחצית הנדגמים אמרו שהאפקטיביות של פרסום בטלויזיה, עיתונות, שלטי חוצות, דיוור ישיר ופרסום ברדיו, תשאר להערכתם אותו הדבר בשלשו השנים הקרובות, או אף תרד. בניגוד ברור לכך, למעלה מ-70 אחוז מצפים שהאפקטיביות של ערוצי השיווק החדשים, דוגמת פעילות ברשתות חברתיות, וידאו מקוון ושיווק בסלולר, רק תלך ותגבר.

מהתוצאות ברור שהשיווק הדיגיטלי כבר אינו בגדר "ניסוי מסוכן", מה שהביא את החוקרים להערכה המבוססת, האומרת שהפעילות הדיגיטלית, שכיום נוגסת ביס של כ-12 אחוז בעוגת התקציב המושקע בפרסום במהלך שנת 2009, סביר שתגדל לכ-21 אחוז מהעוגה תוך חמש שנים (בזמן שתקציבי פרסום אחרים רק יילכו ויצטמצמו). להמחשה, שימוש בווידאו באינטרנט שכיום משקיעים בו כ-870 מיליון דולר יצמח לשוק של מעל שלושה מיליארד דולר עד שנת 2014 ותחום הרשתות החברתיות, אחד התחומים היותר מבטיחים בזירה המקונת, שכיום מושקע בו סך של 716 מיליון דולר יניע סכום של כשלושה מיליארד דולר בשנת 2014. תחום זה אף מפגין את קצב הגידול המהיר ביותר – 34 אחוז בשנה! מרשים בכל קנה מידה.

עכשיו, אם אני הייתי יושב על כסא ה'הרמן מילר' שלי באחד המגדלים במרכז תל אביב ועל הדלת שלי היה מוצמד תואר של מנכ"ל אמצעי תקשורת מסורתי כלשהו, הייתי צריך להכנס ללחץ. אם הייתי מנהל שיווק בעסק כלשהו, שגם רוצה להמשיך ולשגשג, ולא עשיתי כלום עד היום בעסקי השיווק ברשתות החברתיות, הייתי כנראה גם אני שותף לאי הנוחות. כמי שזירת הפעילות שלו היא, בין השאר, רשתות חברתיות, לא נותר לי אלא לחייך ולזכור לבקש מהפקיד בבנק הרחבת תנאי אשראי.

שתף אותי