תורת היחסים – הבלוג של דוניצה תקשורת

קמפיין פייסבוק מעניין שנראה לאחרונה ברשת הוא של… מלפפון, שזכה ביותר מעריצים בפייסבוק מאשר להקת הרוק המפורסמת Nickelback (משהו 1.5 מיליון מעריצים תוך פחות מחודש!). הקמפיין הורם כגימיק על ידי בחורה בשם קורל אן, שטעמה המוזיקלי כנראה סולד מהלהקה – דבר שהביא אותה ליצור ניסוי חברתי ברשת שבודק כמה אנשים יגיבו לגימיק פתאומי, בדוגמת מלפפון ככוכב-רוק. הזוי, אבל, יעיל, כך התברר מהר מאוד.

ההענות הגדולה של אנשים לקמפיין, ועצם העובדה שתוך כחודש סימנו עצמם למעלה ממיליון איש כמעריצים של מלפפון (דבר ההופך חתיכת ירק למאוד כריזמטית) – רק מוכיחה עד כמה יש לקחת את אופציות השיווק בפייסבוק בעירבון מוגבל.

אם מומחי שיווק באינטרנט וברשתות החברתיות שמים את מירב הפוקוס שלהם על יצירת fans או followers, הרי שגם במידה שהמספרים המתקבלים הם גבוהים – אין זה באמת מצביע על קשר אמיתי שנרקם בין המותג אותו הם מפרסמים לבין הקהל האינטרנטי. צריך לקחת בחשבון שחלק גדול מהלקוחות הפוטנציאליים שמשווקים מנסים לבנות בצורה זו, מחזיקים רמת מחוייבות קלה ודלילה משהו להתקשרויות ברשתות החברתיות.

אז מה צריך לעשות בעצם? להפסיק להתרכז במדיה חברתית ובאתרים בסגנון פייסבוק כדרך להגיע לקהלי יעד פוטנציאליים ויצירת קשרי-לקוחות? חלילה. כוחה של פייסבוק, כמו גם שאר המדיה החברתית רק הולך ותופח מיום ליום ובוודאי שאסור להתעלם ממנו. אפשר ואף צריך להמשיך וליצור קשרים בזירה החברתית, רק צריך לקחת את התוצאות המספריות בעירבון מוגבל, ולחשוב על דרכים יצירתיות נוספות לפרסם מותגים ולהגיע ללקוחות פוטנציאליים.

מעבר לזה, צריך להסתכל על קמפיין המלפפון כהשראה ואזהרה: מדובר בהמחשה יומית נוספת לכוחה של המדיה החברתית ביצירת באז וברתימת אנשים למען רעיון – גם אם במקרה זה הרעיון המדובר הוא גימיק משעשע ותו לא. מדובר, ללא ספק, בהצגה יפה נוספת לכוחה של המדיה החברתית כבמה אפשרית  להפצת פרסום שמניע אנשים להפגין עמדה שלילית (במקרה זה מול להקה נחמדה ביותר שמנגנים לדעתי לא רע בכלל). חברות ומותגים צריכים לעמוד על המשמר תמיד בהקשר לדמותם וכיצד היא מצטיירת ברשתות החברתיות.

דבר נוסף שניתן ואף כדאי מאוד להסיק מהעניין הוא שאנשים ברשת אוהבים להגיב ליוזמות שמקורן בהומור. גם זו עשויה להיות תנופה לשיווק חברתי ברשת: שווקו עצמכם והשתמשו בהומור ככלי. הקישור הישיר ל-1.5 מיליון איש בפייסבוק יכול להיות גם שלכם.

שתף אותי

מדיה חברתית היא כמו סכין

בקבוצת ה"שיווק, יחסי ציבור ומכירות" של הרשת החברתית לינקד-אין, קם מישהו בבוקר והחליט לשאול את עצמו שאלות קיומיות, וכך פורסמה באתר השאלה הגדולה הבאה, עליה התבקשו לענות חברי הקבוצה האחרים: מהי לדעתך מדיה חברתית? לפניכם לקט של כמה מתשובות היותר מעניינות שענו הגולשים:

גאווין אלדריך, מנהל שיווק מארה"ב מאמין שמדיה חברתית היא כל מה שתרצה שתהיה וכל מה שתוכל להוציא ממנה. "הקשבה, חלוקה,  שיתוף וגילוי… מדובר בטרנד שיוצר שינוי אמיתי".

ויולט אלדיה, מנהלת שיווק ומיתוג מניו יורק חושבת שמדיה חברתית היא שיקוף של תקשורת טבעית ושל הדרך בה אנשים מתקשרים אחד עם השני: לאו דווקא שני ראשים (פיזיים) בדסקוס צדדי, אלא שיחה שוטפת מבעד לפלטפורמה טכנולוגית שהופכת את ההודעה הפשוטה לשיחות מרובות. "מה שהיה תקשורת חד-דו צדדית, הפך לצומת סואנת של שיחה", היא אומרת.

אתר האינטרנט של חברת התקשורת 451connectC מציין כי "מדיה חברתית היא דינמית כמו זרם התודעה שלך, ביום הכי יצירתי".

וגם:
מדיה חברתית היא דמוקרטיזציה של קהילות, בין מותגים ומשתמשים (טים מאטרו, בעלים של חברת שיווק מאוהיו).

מדיה חברתית היא כמו סכין: בידיים הנכונות ניתן לעצב באמצעותה אמנות מעץ, להכין אוכל ובניצוץ שמש להדליק אש – אך בידיים הלא נכונות היא הופכת לנשק קטלני שמתקהה רק עם הזמן (פיטר סמית', מנכ"ל חברת שיווק).

מדיה חברתית היא לא כלי שיווקי, כי אם כלי תקשורתי: שנועד להשמיע דעה, ומכאן תומך ומשפיע על שיווק (דויד הייזלטיין, סמנכ"ל גיוס כספים בחברת תקשורת).

מדיה חברתית היא כאב ראש גדול, אבל מבטיח (קרול אוליבל, הבעלים של בית הספר לאנגלית וולסטריט)

מדיה חברתית יוצרת מצב בו יש סכנה אמיתית להפחתת היעילות של פגישה פנים מול פנים ומילים שנאמרות בה (איש המכירות ג'ון ניוטון).

והיו גם אנשים דוגמת קלי קוזה, יועצת תקשורת מספרד, שבחרה לענות על השאלה בשאלה נוספת, תוך זריקת אתגר למענה של גולשים נוספים – "מדיה חברתית היא כלי של כוח. איך א-ת-ה תשתמש בו?"

את השאלה הבלתי פתורה הזו נסכם לעת עתה במילותיה של פריאל סידיקווי, מנהלת מכירות ושיווק מדובאי, שהחליטה לצטט אילנות גבוהים במיוחד – את מייסד הפייסבוק מארק צוקרברג (ואין מה לעשות זה נשמע הרבה יותר טוב באנגלית): "Social media is a Cyber Hangout Joint".

שתף אותי

האנשים הנחמדים של ארגון PETA (שנלחמים על זכויותיהם של בעלי החיים) רצו בסך הכל להעביר מסר  חשוב מבחינתם: אל תלכו לקרקס (במקרה הזה קרקס האחים רינגלינג) שכן, סביר שהפילים שבו עברו התעללות קשה בצעירותם. את המסר החזק, המלווה בשלל תמונות קשות לצפייה הם שלחו כציוץ, המפנה לאתר שלהם, לקבוצה של 150 אמהות בלוגריות אמריקניות, מה שהחל מהומה לא קטנה והפך לדרמה בפני עצמה בזירת המדיה החברתית. הסיבה: האמהות העצבניות לא אהבו את ה'התקפה' המקווונת וחלקן הגיבו באגרסיביות לא כל כך חינוכית. הסיבה היתה די פשוטה: האמהות הבלוגריות, שכבר צברו די הרבה כוח בזירה המקוונת, לא אהבו את המשלוח הקולקטיבי. "האם העובדה שאני אמא שכותבת בלוג ומחזיקה חשבון טוויטר", כתבה אחת מהן, " אומרת שאני צריכה לדאוג לגורי פילים? לא ולא". ולא, היא לא נמנתה על העוקבים של הארגון בטוויטר ומבחינתה דובר בספאם.

(המשך…)

שתף אותי